אני מביט בוידיאו הזה ולא יכול להתיק את המבט. מה שרואים כאן בעצם זה כיצד נראה העולם שלנו על הסף. מבחינה תיאורטית לפחות כל אחד מהחלקיקים הצבעונים הנעים כאן, במיוחד האדומים שבהם, עשוי להביא עלינו קטסטרופה ולהביא להכחדת המין האנושי.
החיים במבחן
החיים הם לא תמיד גן של שושנים, כמו שיודעים וגם אומרים האנשים המבוגרים. רובנו, ואין מנוס מהמסקנה המכאיבה הזאת, אנשים קטנים ואפורים שנגררים איכשהו במסכת החיים הזאת וממשיכים הלאה והלאה.
שם המשחק זה הישרדות, או איך לעבור את שמונה-תשע השעות במשרד (או בכל מקום אחר), והכל כדי לשוב הביתה בשלום ולסיים את שארית היום בשרידי כח הרצון שעוד נותר בנו.
כמו תמיד, הדברים המרתקים באמת מתרחשים רק בעולם הסיפורים והאגדות. רק שם אפשר לחוות את כל אותן הרפתקאות מופלאות, ריגושים מקסימים ופיתויים עצומים שקשה, ולעיתים קצת בלתי אפשרי, לעמוד כנגדם.
נזכרתי בוידיאו הזה שפרסמתי לפני כשנתיים וכתבתי לו טקסט אחר
———-
————-
——————
הרשת החברתית של הכוכבים הנופלים
האירוע של הפרסאידים, מטר הכוכבים הנופלים של ה-12 באוגוסט הולך מתקרב. יש בהחלט מצב שבשבוע הקרוב תוכלו לקרא על כך בעיתונים, בדרך כלל בעמוד צדדי, זוטר משהו. ליד הידיעה, אם העורך או העורכת יהיו מספיק נחושים, תהיה גם תמונה של כוכב נופל שמותיר זנב קטן בחשכת הלילה.
מכונת הכביסה שלי
ההרגשה שלי שיהיו כאלה שאולי לא ממש יחבבו את הוידיאו הזה. היה גם מי שחשב שיש להטיל הגבלת גיל על הצפייה בקליפ הזה שנקרא: "הרס עצמי של מכונת הכביסה". האמת? לא ממש הרס עצמי מאחר ובעל המכונה מסייע למה שהולך להתרחש באמצעות השלכת לבנה אל לועה הפעור של המכונה.
זה היה מסע טוב, כל עוד הוא נמשך..
אילן שלח לי מייל ביום שישי בלילה, יחד עם לינק לכמה צילומי טבע מרהיבים שצילם לא מכבר צלם אמריקאי בשם רוני גוברט (Ronnie Gaubert) . "לרוע המזל לא נראה עוד צילומים כאלה", הוא כתב לי.
בטון, ילדים ואהבה
בעיר הקטנה שאני גר בוצע פעם שוד בצהרי היום כאשר איילי נדלן השתלטו על חלק ניכר מגבעות הכורכר שהעיר נוגעת בהן. עניין מוכר ואפילו ישן אלא שבתקופה האחרונה התוצאות של הגזל הנורא הזה כבר נראות בדמותם של מנופי ענק ושלדי הבטון המתנשאים לשמיים. רבים מהמבנים מקושטים בכל מיני ילדים ופרחים וצמחי השדה, וגם בכל מיני סיסמאות שמרמזות לקונים הפוטנציאלים שכאן נבנה משהו ירוק ובריא שמשתלב עם הטבע והסביבה. נו טוב.. קרא עוד
מפגש האור והמים
בריאת העולם על פי ספר בראשית היא ספור נחמד. כאשר אתה ילד קטן אתה לא שואל שאלות קשות מידי את המורה לתנך. כמו למשל, איך זה שהאור והלילה נבראו כבר ביום הראשון ואילו השמש והירח – המאור הגדול והמאור הקטן, רק ביום רביעי? אמונה כידוע לא דורשת בהכרח תשובה לכל דבר, ובכל מקרה, כאשר נכתבו המיתוסים היפים הללו האסטרונומיה כמדע עדיין לא הופיעה.
וכאשר האסטרונומיה, או במקרה הזה האסטרופיזיקה, היתה כאן, היא קילפה את הרומנטיקה מהסיפור המקראי וגילתה לנו כי המאור הגדול הוא כדור גז ענקי שמתחוללים בו כל העת תהליכים תרמו גרעיניים הגורמים, בסופו של דבר, להארה ולחימום הכדור שלנו בצורה מושלמת. בשפה המקראית: ממשלת היום.
ניו יורק, השדרה החמישית, חג הפסחא 1900.
לכל תמונה, בין אם היא מצויירת או מצולמת, יש תכונות של מכונת זמן. עם קצת דימיון היא יכולה לקחת אותך למסע בזמן אל אותו שבריר שנייה שבו היא נוצרה.
(לחצו על התמונה להגדלה)
- – - – - – -
טיק-טאק, טיק-טאק.. אלו הם הקולות הדומיננטים בשדרה. מדובר כמובן בנקישות המונוטוניות של פרסות הסוסים. כל מרכבה וסוסיה הם מעין מטוטלת קטנה עם קצב תקתוק משלה. אחת מתנהלת לה בקצב איטי, השנייה נחפזת יותר. ואם בורכתם באוזן רגישה, תוכלו גם לשמוע ברקע את שירת המרכבות – הלא הן חריקות וגניחות הצירים שלא שומנו במועד ובמידה הנכונה.
התנועה לא פשוטה הבוקר בשדירה. בימים מן הסוג הזה אתה שומע יותר ויותר את צניפות הסוסים שנלחצים על ידי הגערות וצעקות הזירוז של העגלונים. אלה מצדם נדחפים על ידי נוסעים הממהרים ליעדם.
היום, יום ראשון, חג הפסחא וראשית האביב. ספק אם השדירה החמישית בניו יורק מריחה אביב. הריחות כאן הם אחרים לגמרי. לו היה מגיע לכאן היום תייר מהמאה ה-21 הוא היה נתקל בצחנה עזה של שתן וצואת הסוסים. ובכל זאת זה יום חג. המדרכות עמוסות בהולכי רגל, נשים בלבוש מהודר וג'נטלמנים בחליפות וכובעי צלינדר שמנצלים את החג ליום כיף בשדירה.
הצילום לקוח מסדרת תמונות מערים אמריקאיות מתחילת המאה העשרים.
———–
—————-
——————–
הקשר הקוסמי שלי
האמת היא שאני די נינוח בזמן האחרון. הורדתי לעצמי אפליקציה חיננית לאייפון שנקראית Countdown 2012. התוכנה הזאת עוקבת לה בשקט, אחרי הקלעים, אחר אחד האירועים היותר מתוקשרים בעולמם הרוחני של בעלי הכוחות, המתקשרים וצופי העתיד: הקטאסטרופה העולמית הצפויה להתרחש על פי בני המאיה ב-21 בדצמבר 2012. הספירה לאחור נעשיית עם קולות נקישה נעימים וגם האסתטיקה נאה. כפי שאתם רואים, נכון לרגע הצילום, יש לכולנו בכל זאת עוד זמן מה להשלים כמה דברים בחיים שלנו וזה מרגיע.
חורים בחול
יום שבת האחרון, רגע לפני השקיעה בחוף הים, צפונה לפלמחים.
החורים בחול היו פזורים לאורך של כעשרה מטרים. רובם ככולם היה מצוי בקרבת הקו המשתנה והעקלקל אותו היו רושמים הגלים פעם אחר פעם, תוך שהם מחליקים על החול. מידי פעם היו כמה מהבורות מתמלאים במים.
